הנוהג של שירה בציבור החל עוד בימי התנ"ך, במיוחד באירועים שהייתה בהם התרוממות רוח, והתרגשות עזה! כמו שירת הים, לאחר קריעת ים סוף, משה ובני ישראל, מודים לאלוהים על הנס הגדול, בשירה עזה, שמילותיה שמורים עד היום בתנ"ך שלנו ובסידור התפילה, ומהווים חלק מתפילת השחרית. האין זו ראשיתה של השירה בציבור?…

השירה בציבור או שירת רבים, כפי שהיא נקראת היום, זכתה לתחייה מחודשת בארץ, החל מראשית המאה ה-20. אז שרו על הגורן, לאחר סיום העבודה החקלאית. מלחינים באותה תקופה (דוגמת מרדכי  זעירא ודניאל סמבורסקי) הפיצו את שיריהם באירועים בהם התכנס הציבור, ושרו בצוותא. הם לימדו את הקהל משיריהם החדשים כשהם חוזרים על שורות השיר ואף השתמשו בשירונים לשם כך.

עם התפתחות כלי התקשורת ההמונית (הרדיו והטלוויזיה), חדלה השירה בציבור להוות כלי חשוב להפצת שירים, אך הפכה להיות חלק מההווי הלאומי.

בשנים האחרונות רווח מודל חדש של שירה בציבור, בו נוטלים חלק צעירים רבים, הכולל שירים מעודכנים, שירי רוק, שירים מזרחיים ואף ריקוד על שולחנות!

בשירה בציבור כל אחד מוצא את עצמו, ואיש לא נשאר אדיש. השירים הישראליים הם חלק מאיתנו, ונוגעים בכולנו, כל אחד בדרכו שלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *